בפרקים הקודמים: גייל הגיע באופן מסתורי לפֶּלֶנוֹ* מוֹפְרִי. הוא חלק חדר עם מייק. השניים נהיו חברים טובים. כל כך טובים שהם הטילו קסם אי-סודות ביניהם. הקסם המורכב והחזק משך את תשומת ליבן של המורות ושל סֵטֶרוֹ. סטרו לקח את גייל לפלנו ההתמחויות כדי ללמוד קסם ברמה שלו עם מאסטר קיוּ. בשיטוטיו הכיר גייל את נָריַה שהיא גם תלמידה במקום.
כנופיית הקוסמים השחורים תקפו את בית הספר פרח, שם לומד מייק. הם חטפו והרגו את טירֵה. בבית הספר נערכה הלוויה לזיכרה.
*פֶּלֶנוֹ - כוכב לכת
יום לאחר ההלוויה, הלימודים המשיכו בבית הספר וגם אצלי. תחילה חשבתי שאצטרך עוד זמן לפני שאוכל ללמוד שוב, אך אני מוצא שאני שמח על הסחת הדעת.
מוזר לי לחשוב על העובדה שאדם מת והעולם בכל זאת ממשיך להתקיים.
"ספר לי את מה שאתה יודע על אנרגית קסם לבנה", אומר מאסטר קיו.
אני כבר יודע בדיוק מה להגיד: "אנרגית קסם לבנה היא אנרגית קסם המשמשת את הקוסם כאשר הוּיִא (הוא/היא) מטיל קסם מתוך כוונות חיוביות.
"משמעות הכוונות הטובות היא רצון לגרום לרגשות חיוביים באמצעות הקסם."
"תן דוגמה", מבקש מאסטר קיו.
"לדוגמה, איש הפיל עיפרון, הקוסם רוצה להרים עבורו את העיפרון בקסם. לדעת הקוסם, האיש יהיה יותר שמח מזה, לכן הקסם הזה הוא לבן."
"האם קוסם יכול להטיל קסם לבן ללא נוכחות אנשים?"
"כמובן, אם נגיד הקוסם מתכנן מסיבת הפתעה ומכין את האזור בעזרת קסם, הקסם יהיה לבן."
"אם כך, האם קוסם יכול להטיל קסם לבן בלי לחשוב על אחרים בכלל?"
"אה… נראה לי כן. הרי כשקוסם משגר את עצמו ממקום למקום, הוא עושה את זה כי זה יהיה לו נעים יותר. אז כל קסם שאדם עושה על עצמו הוא לבן, לא?"
"מה אתה חושב?"
איך שאני שונא שאני צריך לענות על השאלות של עצמי. "אדם לא ירצה לפגוע או להעציב את עצמו במכוון. אז אם אדם עושה קסם מרצונו החופשי, זה חייב להיות קסם לבן. לעומת זאת, אני מניח שיכול להיות מצב בו האיש מוכרח לבצע קסמים שיוצאים לרעתו. כלומר, אם מכריחים אותו. אבל האם קוסם יכול להטיל בכלל קסם שהוא לא רוצה?"
"זה יותר קשה, אבל בשביל להטיל קסם מספיק להאמין ביכולת לבצע אותו ולדמיין אותו."
השיעור מסתיים והזמן חולף. השמש יורדת ממרכז השמיים.
"תגיד, מייק, כשהייתי בפלנו מופרי לא ראיתי את שֶיְינִיר. חשבתי הוא איתך בחדר, לא?"
"אה, כן, הוא איתי בחדר. כשחזרתי לחדר לאחר ההתקפה, הוא כבר לא היה בסביבה. הוא לקח איתו את כל החפצים שלו."
"אז למה לא סיפרת לי?"
"היו דברים דחופים יותר."
"מה קרה לו?"
"הוא ברח לעיר המוזהבת, שהיא במרחק סביר מכאן. הוא היה שם כמה ימים ואז החזירו אותו לפה. הם תוקעים פה את כל היתומים. למרות שגם שם יש בית ספר.
"כששייניר חזר, הוא אמר לי שהוא כל כך נבהל מכנופיית הקוסמים שחורים שפרצו לבית הספר שהוא היה חייב לברוח."
"איך הוא עכשיו?" אני שואל בסקרנות.
"על פני חוץ הוא נראה בסדר. אבל אני חושב שהוא מסתיר ממני משהו ואני לא יכול לדעת מה כי אני לא מצליח לשמוע את המחשבות שלו."
"הא, זה מוזר. בטח ממש מוזר לך לא לדעת מה עובר לאנשים בראש."
"אני מתחיל להתרגל לתחושה, גם איתך. רק לעיתים רחוקות אני מצליח לשמוע את המחשבות שלך מהמרחק הזה. אני חייב לציין שזה נחמד מדי פעם לא לדעת ורק להקשיב."
"זה יפה שאתה מצליח לראות את הצדדים החיוביים."
"כן. תגיד, איך אתה ונריה?"
"אה… קשה לדעת איפה אני עומד ביחס אליה. לא יצא לי לדבר איתה מאז שחזרתי."
"תגיד, זה הולך לאיזה כיוון רומנטי?"
"מה? לא, אני לא חושב. היא לא נותנת לאף אחד להתקרב אליה אפילו לא טיפה."
"זה לא אומר שזה בלתי אפשרי."
"אותו דבר נכון גם לגביך ולגבי שייניר."
"זה ממש לא אותו הדבר. אני והוא בעלי אותו המגדר."
"מה זה משנה?" אני שואל בלי לחשוב.
אנחנו ממשיכים קצת את הויכוח שלנו. לאחר מכן, השיחה שטה לנושאים אחרים.
"היי, גייל, לא ראיתי אותך פה כמה ימים", אומרת לי נריה כשאנחנו נפגשים לקראת השקיעה.
"כן, תלמידה איבדה את חייה בתקיפה של כנופיית הקוסמים השחורים."
"אוי, אבל איך זה נוגע אליך? חשבתי שאתה כבר לא לומד שם."
"נכון, אבל הרגשתי צורך ללכת להלוויה שלה." אני לא מספר לה שאני מרגיש אחריות מסוימת על הפעולות של הכנופיה. אני לא חושב שאנשים צריכים לדעת את זה בכל מקרה. אולי היה עדיף אילו מייק לא היה יודע. הוא כנראה היה מגלה בעזרת היכולות המיוחדות שלו.
"אה, אוקי." זאת תגובת נריה טיפוסית: מינימום מילים.
השמש נמצאת מתחת לאופק. כוכבים מנקדים את השמיים ושני ירחים מטילים מעט אור על הנוף שמחוץ לחלוני. אני נותן למחשבות שלי לנדוד בחופשיות. אני תוהה אילו הייתי יכול למנוע את המוות של טירה. אני לא יודע מה הגורל שלי. אני רק יודע שאני רוצה להיות אדם טוב ואעשה הכל כדי להשאיר את המצב כך. הייתי רוצה לדעת מה יהיה הגורל שלי. ככה הייתי יכול למנוע מעצמי להפוך לרע. אבל מה אם אני לא באמת מוכן לגלות? מה אם אני לא מוכן למידע הזה? מה אם אני לא יכול להתמודד עם זה?
אבל מה אם אני יכול להסתנן לכנופיה שלהם כדי לעצור אותם מבפנים? אוי, זה מסוכן. סטרו יתפוצץ מזעם אם הוא יגלה. מייק יגיד לי שזה רעיון טיפשי ביותר. אבל אני גם ככה לא יכול לשקר לו, אז אני מניח שעדיף להגיד לו כבר מראש. אגיד לו מחר כבר. ואיך אני בכלל אמור להצטרף אליהם? מה פשוט אלך אליהם ואשאל אם הם מחפשים קוסמים חדשים בכנופיה? אני בכלל לא יודע איפה למצוא אותם. ומה גורם לי לחשוב שאצליח לסכל את הפעולות שלהם? אולי אם אטען שאני האדון הזה שלהם? זה נשמע כמו מתכון לאסון. עדיף לי למצוא דרכים אחרות לעזור ליקום.
אני תוהה איך ירגיש לעוף בין הכוכבים בחלל. לחפש צרות ולעצור את הרעים. אולי אוכל להתגייס לצבא היקום. אבל איזה אדם שפוי יכניס אדם עם פוטנציאל רע כמוני לצבא?
תודה לכל מי שסבל אותי כשחפרתי לו על הסיפור.
ההמשך יתפרסם בבלוג בעוד שבועיים.
Comments