בפרקים הקודמים: גייל הגיע באופן מסתורי לפֶּלֶנוֹ* מוֹפְרִי. שם הוא הכיר את מייק. במהרה השניים נהיו החברים הכי טובים. הטלת הקסם המורכב של אי-הסודות, משכה את תשומת ליבן של כמה מורות ושל סֵטֶרוֹ. סטרו לקח את גייל לפלנו ההתמחויות כדי ללמוד קסם ברמה שלו עם מאסטר קיוּ. בשיטוטיו הכיר גייל את נָריַה שהיא גם תלמידה במקום.
כנופיית הקוסמים השחורים תקפו את בית הספר פרח, שם לומד מייק. הם חטפו והרגו את טירֵה. לאחר המרדף שלו אחר הכנופיה, סטרו ביקש ממנו לוותר על המרדף הזה.
*פֶּלֶנוֹ - כוכב לכת
אני מרגיש שהעולם עוצר. הציפורים מפסיקות לשיר, הרוח דוממת, רחש המים והעלים פוסק. דממה.
אני עדיין מעכל את המילים של מאסטר קיו. לפני רגע הוא אמר: "אני מרגיש שאתה מבין היטב את הנושא של אנרגית קסם לבנה ואפשר לעבור לאנרגית קסם שחורה."
שמחה, התרגשות והפתעה מציפים אותי. סוף סוף אני יכול להתקדם לקראת המטרה שלי. הסקרנות כבר הורגת אותי.
"דבר ראשון", מאסטר קיו מתחיל בשיעור. "עלי להבהיר שיש לנהוג באנרגית קסם שחורה במשנה זהירות מכמה סיבות: קסמים שחורים יכולים להיות מסוכנים, אנרגיה זו משמשת להטלת קסמים מתוך כוונות רעות ושימוש מרובה באנרגיה זו גורם לרצות להשתמש יותר באנרגיה הזאת. האם זה ברור?"
"כן, מאוד ברור."
"מעולה. לפני שתתחיל ללמוד, סטרו ידבר איתך."
"אני יודע שאני לא האדם המועדף עליך", אומר סטרו. "אבל אני צריך להיות משוכנע שאתה מוכן לפני שאני מסיר ממך את המגבלה להכיל אנרגית קסם שחורה."
"מה?!" אני שואל בהפתעה. "לא אמרתם לי שאתם שמים עלי הגבלה קסומה."
"נכון, אבל זה היה הכרחי. אתה יודע שאתה קוסם חזק ויש בכך סיכון אפשרי ליקום."
"אז למה אתה בכלל מספר לי על זה עכשיו? למה שתסיר ממני את ההגבלה?"
"בסופו של דבר, אתה תגלה על כך ותמצא דרך להסיר את המגבלה בעצמך. אני מעדיף לפקח עליך בזמן החשיפה שלך לאנרגית קסם שחורה."
"אני מניח שאתה צודק."
"האם תרשה לי לקרוא את המחשבות שלך לרגע?"
"בסדר", אני מסכים, אך לא נלהב. אני יודע שהוא לא חייב לשאול אותי בשביל לעשות את זה. לפחות הוא מנומס. אני מנסה להתעלם ממנו בזמן שהוא בודק מה עובר לי בראש.
עוברות כמה דקות של שתיקה. בהן אני חושב על מה שקרה לאחרונה. שייניר מסתיר משהו, נריה מתחילה להיפתח. אוי, כמה שאני מתרגש לקראת תחילת לימודי הקסם השחור. נשמע לי מגניב להתנסות באנרגיית קסם שחורה. רגע אחד, אני לא רוצה שסטרו ידע שאני מתכנן להשתמש בקסם שחור כדי לתפוס את כנופיית הקוסמים השחורים. אני גם מניח שעדיף שהוא לא ידע שאני מתרגש מאנרגיה שחורה בכלל. איך אני יכול להסתיר את המחשבות שלי בפניו? האם כבר נהיה מאוחר מדי עבור זה? פחד עולה בי שסטרו לא יאפשר לי להמשיך בלימודים שלי. אני מתרכז בהסתרת המחשבות האלו שלי בתקווה שעוד לא מאוחר מדי.
"אוקי", אומר סטרו לבסוף. "שיהיה לך בהצלחה בלמידה על קסמים שחורים."
אנחה נפלטת מליבי. מעולה, התוכנית תתקדם כמתוכנן.
"מה?!" שואל מייק. "מה זאת אומרת שאתה מתחיל ללמוד קסמים שחורים?! כבר?!"
"כן, מה הבעיה?" אני לא מבין למה הוא כל כך מופתע.
"ואתה לא חושש בכלל? מה אם זה יזכיר לך חלקים מהעבר האפשרי שלך? אתה לא חושש לגלות שאולי היית רע?"
"לא חשבתי על זה. לא נראה לי שהייתי איש רע. אתה חושש?"
"אני חושב שעדיף להיות זהירים טיפה."
"אולי אתה צודק. אקח את זה לאט ובעדינות."
הזמן עובר לאט עד השיעור. אני מנסה לרכך את ההתרגשות שלי. אני מזכיר לעצמי להיות זהיר. אני לא יודע מה הולך להיות, אבל אני מרגיש שאני בכיוון הנכון.
המשימה הראשונה שלי היא מאוד פשוטה: להרגיש את אנרגית הקסם השחורה בתוכי. מאסטר קיו ממשיך להזכיר לי להמעיט בשימוש בקסמים שחורים. הוא אומר לי שנתאמן בקסמים שחורים תיאורטיים. כלומר רק ליצור דברים שנועדו לעשות רע ולא להשתמש בהם. מאסטר קיו לא נותן לי חופש בביצוע הקסמים. הוא נותן לי הוראות מדויקות. הוא אומר שזה כדי שלא אתחיל לחשוב במטרה לפגוע. אני לא מתלונן. אבל אני לא יכול שלא להרגיש סקרנות כלפי האנרגיה הזאת. משהו בה מרגיש לי נעים ונכון.
בימים הבאים אני לא מוצא את עצמי עם רצון לחולל רע, כמו שמאסטר קיו בודק איתי כל הזמן.
כיוון שהבטחתי למייק שאהיה זהיר, החלטתי לדחות את התוכניות שלי לגבי הכנופיה לעת עתה. במקום, אני חושב על הדברים שצריכים להעסיק אותי עכשיו. ויש שני אנשים במרכז: מייק ונריה. מייק עדיין חוקר לאן שייניר הולך, אבל הוא קצת מפחד לעקוב אחריו מחוץ לשטח בית הספר. אני לא יכול להאשים אותו בכלל. מי יודע במה מעורב שייניר? אם מייק חושש שיש שם משהו אפל, אני מאמין לו. הייתי בא לעזור לו ללא היסוס, אילולא סטרו נתן לי הוראה מפורשת לא להגיע לפלנו מופרי.
נריה. מה אני יודע עליה בכלל? מעטים האנשים שלומדים פה קסם. לפי מה שהבנתי, אפשר ללמוד בתשלום גבוה או דרך סוג של מלגה שניתן לקבל מכל מני גופים ביקום. גופים שנועדו לעזור לשפר את איכות החיים ולצמצם פערים. אה, גם תלמידים מתקדמים בלימודי הקסם, גם יכולים להגיע ללמוד פה. היכן נופלת נריה? אני לא מניח שאני יכול לשאול אותה. היא לא אוהבת לדבר במיוחד. אם היא אוהבת לתת רק תשובות קצרות, אולי אני יכול לשאול אותה שאלות כן/לא? הא, אצטרך להיות מאוד זהיר איתה, היא מאוד רגישה.
מאוחר יותר, אני מוצא את נריה נשענת על העץ שלה. אני מתקרב אליה לאט. היא מורידה את הספר מידה. היא מלווה אותי במבטה כשאני מתיישב מולה.
"מה שלומך?" אני שואל בעדינות.
"בסדר", היא עונה. תשובת נריה טיפוסית ביותר.
"איך היה היום השיעור?"
"בסדר." היא אפילו לא טורחת להיות יצירתית בתשובות שלה.
“האם למדת משהו חדש היום בשיעור?" אני מנסה גישה אחרת.
"לא במיוחד."
"אה, אני יכול להבין את זה. לא כל שיעור כל כך מלמד." ועכשיו לשאלות האמיתיות. נראה שאצטרך לשאול אותה רק שאלות כן או לא כדי לקבל תשובות מועילות. היא לא בוגרת מספיק בשביל להיות סטודנטית לקסם. יותר נראה שהיא מתקשה בקסם. ואני תוהה למה. "האם גדלת בסביבה עם ריכוז אנרגית קסם גבוה?" ריכוז אנרגית הקסם רומז כמה החברה המקומית משתמשת בקסם בחיי היום יום.
"כן", היא עונה. היא מסתכלת עלי. הפנים שלה אדישות.
אם היא באמת מתקשה להטיל קסמים והיא גרה בסביבה בה הטלת קסמים היא טבע שני, אין פלא שהיא מסוגרת.
"מה גורם לך לקושי להטיל קסמים?" אני שואל באגביות.
נריה תוקעת בי מבט כמעט מפחיד. עינייה נרטבות, היא קמה והולכת.
ואני לא מבין למה היא הולכת פתאום. היא לא נוטה להיפרד, אבל לרוב היא לא הולכת ממש מול עיניי. אולי היא בדיוק נזכרה במשהו שהיא צריכה לעשות?
"לא, גייל, עוד לא הגיע הזמן לפעול", משיב לי מייק. "עוד לא הגיע הזמן להסתער על הכנופיה. קח עוד כמה ימים לעכל דברים. גייל…"
"מה? חיכיתי והמתנתי והייתי סבלני. אבל עכשיו אני יודע שאני מוכן", אני אומר וקצת כעס יוצא ממני. "אולי אני לא יודע להגיד לך כאן ועכשיו מה התוכנית המדויקת שלי, אבל אני יודע שברגע האמת, לא תהיה לי בעיה."
"גייל…" הוא אומר כמעט בתחנונים.
"אני מצטער, מייק, אבל אני לא חושב שאני יכול לחכות עוד. אם לא אפעל עכשיו, מי יודע מי עוד ימות. ושנינו יודעים שאני קוסם חזק. אני יכול לדאוג ולהגן על עצמי."
"גייל…" הוא אומר שוב. אבל הוא לא ממשיך את המשפט. וגם אני לא מוסיף מילה.
אנחנו משתפים שתיקה. מייק מחפש מילים בעוד שאני מתחיל לחשוב הלאה.
"להתראות", אני אומר לבסוף.
"ביי", משיב מייק בקול חלש ועצוב.
אולי הייתי צריך לשאול אותו יותר לשלומו. אני באמת לא מקשיב לו מספיק לאחרונה. לא משנה עכשיו, עכשיו אני רק צריך לדאוג לבעיה אחת: כנופיית הקוסמים השחורים.
זהו, רגע האמת שלי הגיע. אני משגר את עצמי לפלנו מופרי ונותן לקסמים להנחות אותי למאורה שלהם.
שיהיה לכםן המשך שבוע טוב וההמשך יתפרסם פה בעוד שבועיים.
מוזמנים לשתף בתגובות מחשבות, שאלות ובקשות.
Comments