בפרקים הקודמים: גייל הגיע באופן מסתורי לפֶּלֶנוֹ* מוֹפְרִי. שם הוא הכיר את מייק. במהרה השניים נהיו החברים הכי טובים. הטלת הקסם המורכב של אי-הסודות, משכה את תשומת ליבן של כמה מורות ושל סֵטֶרוֹ. סטרו לקח את גייל לפלנו ההתמחויות כדי ללמוד קסם ברמה שלו עם מאסטר קיוּ. בשיטוטיו הכיר גייל את נָריַה שהיא גם תלמידה במקום.
שֶיְינִיר הוא השותף החדש של מייק לחדר. נראה למייק ששייניר עשוי להסתיר סודות כיוון שלא ניתן לקרוא את המחשבות שלו ושהוא נעלם בשדה הפרחים לעיתים קרובות.
כנופיית הקוסמים השחורים תקפו את בית הספר פרח, שם לומד מייק. הם חטפו והרגו את טירֵה. גייל התחיל ללמוד קסם שחור והחליט לרדוף אחרי הכנופיה, בניגוד להוראת סטרו. גייל נעדר לכמה ימים ואינו זוכר דבר מן האירוע. מייק החליט לבוא לפלנו ההתמחויות כדי לוודא שגייל באמת בסדר כמו שהוא טוען שהוא.
נריה נשקה את גייל על הלחי.
*פֶּלֶנוֹ - כוכב לכת
לראשונה מזה זמן רב, נריה מופתעת למצוא חיוך על פניה כשהיא מתעוררת משנתה. כל צופה חיצוני יכול למצוא את הסיבה. אך נריה לא עושה את החיבור. היא לא חושבת על כך. היא פשוט נותנת לאושר להיות בה.
נריה הולכת לשיעור שלה לצד הרוח הסתווית. בדרך כלל היא מרגישה את תחילת החורף בעצמותיה כשנושבת רוח מקפיאה. היום הרוח לא חודרת לעצמותיה, היא מלווה אותה.
נריה נעצרת בצד השני של הנחל מול העץ האהוב שלה. היא מתיישבת על הדשא. היא מוצאת בעיניה כמה אבנים קטנות ומתחילה לתרגל. בכוח הקסם שלה היא מנסה לגרום לאבן לרחף.
"אני שמחה לראות שהקדמת כדי להתאמן", אומרת מאסטרית גוּרמִיט, המורה שלה נריה. "את צריכה להאמין בעצמך יותר. אני רואה שהריכוז שלך חזק, הרצון שלך יחצה להבות, יכולת הדמיון שלך טובה. עוצרת אותך חוסר האמונה שלך בעצמך."
נריה יודעת שכדי להטיל קסם, היא צריכה לדמיין, לרצות ולהאמין שתצליח לבצע את הקסם. אבל איך היא יכולה להאמין ביכולות שלה עצמה כשהיא נכשלה כל כך הרבה פעמים בעבר? היא יודעת שהיא לא יכולה להטיל קסמים בקלות.
"מאסטרית גוּרמִיט, אני באמת לא חושבת שאי פעם אוכל להאמין ביכולת שלי להטיל קסמים. אני פה כבר כמה שבועות ואני לא רואה שיפור. אולי הגיע הזמן לוותר?"
"נריה יקירה, שינוי לוקח זמן. מוקדם מדי לוותר על קסם. עכשיו כשאני מכירה אותך יותר טוב, אוכל לנסות להתאים לך שיטות קסם אחרות."
"אני לא מבינה למה אנחנו לא מתמקדות יותר בלימודי קסם? למה את מעבירה לי שיעורים בנושאים אחרים?"
"המטרה שלי היא לא ללמד אותך קסם. המטרה שלי היא לגרום לך להאמין בעצמך וביכולות שלך. אני מנסה למצוא יחד איתך חוזקות נוספות שלך."
"נו, ומה גילית בינתיים?"
"שאת אוהבת לברוח." חיוך עדין ורחב על פניה מביע אמפתיה.
נריה מכווצת את גבותיה.
"היום נתחיל ללמוד שיטת קסם חדשה. אני חושבת שהיא תהיה לך קלה יותר", הקול של מאסטרית גוּרמִיט מלא ביטחון ועדין. "היום אלמד אותך לחשים. לחש מופעל על ידי אמירת מילים. חשוב להקפיד על ההגיה ועל שימוש נכון במילים. יש סוגים שונים של לחשים. כל אחד עובד קצת אחרת. אפשר להשתמש בשפה שאת מכירה או להשתמש בשפה קסומה."
"זה אומר שאצטרך ללמוד עכשיו שפה?"
"את תמיד יכולה לשנן לחשים מסוימים. אך זה יקשה עליך להטיל כל קסם שאת מסוגלת לדמיין."
שפתיה של נריה מתכווצות. "אני לא טובה בשפות. זה לא יעבוד."
"אוקי, אז תשתמשי בשפה שאת מכירה. פקדי על האבן לרחף."
"אה… אוקי. אבן רחפי", הקול של נריה חלש ומהוסס.
"אני רוצה שתדמייני שזאת הזכות שלך לפקוד על האבן. הצביעי עליה."
"אבן רחפי", הקול של נריה חזק יותר, אך עדיין ניתן לשמוע בו היסוס קל. היד שלה נחה באוויר ופונה לכיוון הכללי של האבן.
"תמשיכי לנסות, אבל תתכווני לזה. תתרכזי רק במילים וביד. את יכולה להגיד יותר מפעם אחת."
"אבן רחפי", נריה אומרת. היא מזיזה את ידה ומנסה זוויות שונות. "אבן רחפי", היא אומרת וחוזרת. היא מרגישה מובכת לנסות זאת מול מאסטרית גוּרמִיט. אבל היא ממשיכה לנסות. היא מתרכזת בשתי המילים וביד שלה. היא ממשיכה לחזור על המילים והיא מאבדת סבלנות. הקול שלה מתחזק בכל פעם שהיא חוזרת על המילים עד שהיא מרגישה במעומעם את אנרגית הקסם עוברת דרכה. האבן עולה לאוויר. מאסטרית גוּרמִיט משבחת אותה על הצלחתה.
נריה מכריחה את עצמה להאט את קצב נשימותיה. היא רוצה לבכות. היא לא מרגישה שהיא מצאה את הדרך שלה להטיל קסמים עדיין.
בהמשך השיעור מאסטרית גוּרמִיט, מרגיעה את נריה ונותנת לה לתרגל עוד קצת.
השיעור נגמר ומאסטרית גוּרמִיט הולכת ומשאירה את נריה לבד. נריה לוקחת כמה רגעים לאסוף את עצמה, חוצה את הנחל ותופסת את מקומה הקבוע ליד העץ. היא מצטערת שלא לקחה איתה ספר היום. הסחת דעת הייתה יכולה להיות מאוד נחמדה. היא לא רצתה להביא ספר כדי שכל הריכוז שלה יהיה על גייל היום. אז היא חושבת על הפגישה הראשונה שלהם אחרי שנשקה אותו על הלחי. שניהם נשענו על העץ שלה. הם ישבו קרוב כך שהזרועות שלהם נגעו. נריה שמרה את הידיים שלה עצמה. גייל הניח את ידיו על הדשא תחילה. היא לא ידעה כמה זמן הם ישבו שם בדממה. לבסוף הוא הניח ברכות את ידו על רגלה. היא מיד נבהלה וגייל הסיר את ידו.
"סליחה", הוא אמר. נריה הרגישה שקולו העדין מלטף את עורה. "את מעדיפה שאשאל לפני בפעם הבאה?"
"כן", היא ענתה בפשטות.
"אני מבטיח תמיד להיות עדין איתך", הוא ענה על בקשה שהיא אמרה ללא מילים בין המילים, בלי בכלל לדעת שהיא ביקשה בכך. והיא שמחה על ההבטחה שלו. "אפשר?"
"רק אם תיתן לי גם."
"בטח."
וכך ישבו השניים: יד על הרגל של השני, ויד השני על הרגל. הקירבה העדינה הזאת הייתה נעימה לנריה.
נריה הבינה שהיא רוצה את הקרבה אליו רק אחרי שהוא נעלם לכמה ימים. ביום שנעלם, גייל שאל אותה בתקיפות מה הסיבה לקושי שלה בהטלת קסמים. והיא מיד ברחה. כשהוא לא היה בסביבה, היא הבינה שהוא שאל את זה כי באמת היה לו אכפת. הוא באמת רצה לעזור לה. הוא היה שם לצידה גם כשלא דיברה. הוא היה שם והיא העריכה אותו על כך. לקח לה הרבה זמן להבין שהיא רוצה להיות פיזית קרובה יותר אליו. אבל, גם את זה היא רוצה בעדינות. לאף אדם אחר לא הייתה את הסבלנות והרגישות הזאת כלפיה.
"היי", אומר גייל ומשיב את נריה להווה.
נריה לא עונה במילים אלא בחיוך עדין, אך רחב. "אפשר את היד שלך?"
"כמובן", הוא משיב לה בשמחה.
על הדשא נחות ידייהם המשולבות.
"גייל!" קורא קול מרחוק. "גייל!"
נריה וגייל מחליפים מבטים. שניהם לא מבינים את המתרחש. גייל משחרר את ידו מנריה והולך לכיוון הקול.
נריה מרגישה דברים מתערבלים בבטנה. היא לא מצליחה להפריד את התחושות. היא רק יודעת שזה לא נעים.
גייל מתקדם בזהירות לעבר הקול שקורא בשמו. הוא לא יודע למה או למי לצפות. הוא מבחין בדמות בעלת שיער שחור קצר. לוקח לו זמן לחבר את הפרטים.
"מייק?" הוא צועק בחזרה.
"גייל!" הפעם הקול מוצף בשמחה. השניים רצים לעבר השני ומתחבקים.
"מייק, מה אתה עושה פה? איך הגעת לפה?"
"סיפור ארוך. טוב לראות גם אותך, גייל. הייתי חייב לבוא לראות אותך מקרוב. לראות שהכל בסדר איתך."
"ברור שהכל בסדר. למה שלא יהיה? אתה לא חושש להסתבך בצרות?"
"גייל, אתה לא מבין. אתה חשוב לי יותר מכל עונש שסטרו יכול להעלות על דעתו. אני באמת צריך לוודא שאתה בסדר. אני צריך לראות ולהרגיש בעצמי."
השניים משלימים פערים בזמן שהם הולכים לעץ של נריה. מייק מספר על הדרך שעבר כדי להגיע לכאן.
"נריה, הכירי את מייק, חברי הטוב", אומר גייל כשהם מתקרבים לנריה.
גייל רואה שנריה נסגרת בפני מייק. הוא מניח שזה הגיוני כי היא לא מכירה אותו.
"נריה, זה בסדר מצידך שנדבר כאן שלושתינו?" הוא מוסיף.
"כן, בסדר." עונה נריה.
השלושה יושבים להחליף מילים תחת צל העץ ולצלילי הנחל המפכפך.
חג שמח!
ההמשך יתפרסם פה בעוד שבועיים.
מוזמנים לשתף בתגובות מחשבות, שאלות ובקשות.
Comentários