התוכנית הגדולה:
מייק פגש את גייל כשהופיע בפֶּלֶנוֹ* מוֹפְרִי ללא עבר. הפעם האחרונה שהשניים התראו הייתה כשגייל ברח עם כנופיית הקוסמים השחורים.
*פֶּלֶנוֹ - כוכב לכת
בפרקים הקודמים:
שבע שנים עברו. מייק סיים את הלימודים והתחיל לבנות את עצמו. לשם כך, הוא ניסה והצליח להתגייס לצבא היקום. עם תחילת ההכשרה שלו, הוא פגש בקאי הקרה מקרח.
אנחנו טסים למקום שאנחנו חושדים שמשמש את כנופיית הקוסמים השחורים. אני מלא התרגשות כיוון שזאת משימת השטח הראשונה שלי.
אני תוהה אם חודשי האימונים הארוכים השיגו את מטרתם והכינו אותי מספיק למשימה הזאת. אני חושש מפני שבקושי עברתי את המבחן הסופי. את רוב הקורסים עברתי בטוב. לעומת זאת, את המבחנים שבחנו לחימה - עם או בלי קסם - כמעט נכשלתי. ובאמת שהשקעתי את כל כולי. התאמנתי שעות על גבי שעות עם קאי ונָריַה. אך נראה שזה לא נכנס.
אילולא קאי היו שם בשבילי, כנראה שהייתי נושר במהירות מהקורס. קאי הגנו עלי בשיעורים האלו ועזרו לי לפתח יכולת בסיסית להגנה עצמית. הודות להם אני כאן עכשיו. ואני שמח שהם כאן כדי להגן עלי. נהיינו צוות מעולה. קאי הם לחימה חסרת מעצורים, ואני… מה אני בעצם יודע לעשות? באתי להגיד שאני המוח, אבל אני לא כזה חכם. אני מניח שאני המרגל. לכך הוכשרתי. להבין את הסיטואציה, להשתלב ולהשיג את המידע בלי להתגלות.
קאי הם בכלל סיפור משל עצמם. בהתחלה הם היו קרים וסגורים. בזמן ההוא, הם השתמשו בלשון פניה את.
הם דחקו כל ניסיון לעזור להם. היו כמה פעמים שהכוחות שלהם יצאו משליטה והם הקפיאו את כל הכיתה. ואני מתכוון קרח בכל מקום ולא רק טמפרטורות נמוכות. בפעמים האלו הושטתי את ידי אליהם, הייתי מוכן לסבול את הקור כדי לנחם נשמה אנושית. אני מניח שהיכולת שלי לשמוע מחשבות, גרמה לי לפתח חמלה רבה במהלך השנים. יכולתי לראות שקאי התנהגו כך בגלל הכאב שישב עליהם. והם המשיכו לסרב לכל הושטת יד. הם רק הגיבו ביצירת חומת קרח מסביב. שמתי לב שמפעם לפעם החומות נהיו דקות יותר עד שלא היו חומות בכלל. המחשבות שלהם עדיין היו קרות מדי עבורי. אבל שפת הגוף והמילים שלהם סיפרו על חמימות שנבנתה. נתתי להם להתקרב. רציתי לראות מה יקרה. בערך בזמן הזה הם ביקשו שנפנה אליהם בלשון רבים. שנינו התקרבנו. הם עזרו לי ללמוד להילחם ואני הייתי שם בשבילם. לאט לאט קאי גילו את הפוטנציאל המלא של הכוחות שלהם. יש באפשרותם לקרר ולחמם. אם קאי יתאמצו מאוד, הם יוכלו ליצר קרח או אש. מעניין איך שקרח עטף אותם בהתחלה, אבל עכשיו הוא דורש מהם מאמץ גדול יותר. הרגשתי משמעותי כשהם הכניסו אותי לתהליך שלהם. ולחלוטין הרגשתי שההתקרבות של קאי אלי היא לא אפלטונית. כשקלטתי את זה, לא ידעתי איך להגיב. מצד אחד, רציתי בזה. אבל מנגד, ההיגיון אומר שעכשיו לא הזמן לאהבה. ומה אני כבר מבין ברומנטיקה? במשך רוב חיי הייתי בודד.
מלבד כמה מיומנויות לחימה, למדתי גם לשלוט טוב יותר בכוחות שלי. עכשיו אני מסוגל להפסיק לשמוע מחשבות לחלוטין כשאני רוצה. גם למדתי לחטט בראשים של אנשים ולהשתחל תחת ההגנות שלהם. אני גם יכול לדעת כמה הם מודעים לחיטוט שלי וכך להמשיך לחפש מידע במוחם בלי שהם ידעו.
ונריה? אני חושב שהיא מצאה את היעוד שלה. היא התקבלה ליחידת לוחמה שממעיטים בשימוש בקסם. הם בעיקר פועלים במקומות בהם אנרגית הקסם נמוכה. בדיוק מתאים לה. היה לי מאוד נחמד לראות את השינוי שהיא עברה במהלך השנים האחרונות. הייתי רוצה להכיר אותה יותר. לראות למה היא נהפכה. לצערי, לא הרגשתי ממנה שהיא סקרנית לגבי באותה המידה.
רעש חזק חודר לתוך החללית כשהיא חודרת לאטמוספירה של המקום הזה. אני שומע קול מוכר מתחת לרעש. הקול אומר: "חזקי נפשך, אמץ ליבך". אני מחפש את הדובר. ואז קולט שזאת מחשבה של אחד הנוכחים. אני זוכר את השורות האלו. הם חייבות לנבוע מאדם שבא איתי בחללית הגיוס למחנה צבא היקום לפני כמה חודשים. אבל אני משוכנע שאיש מהם לא היה איתי על החללית. אני דיי בטוח שהייתי זוכר. אני מתעמק במקור הקול ומצליח לזהות את המקור: קאי. הגילוי הזה מחמם את ליבי. אני בודק שוב את הזיכרון שלי ואני עדיין משוכנע שקאי לא היו איתי על החללית הגיוס. אשאל את קאי מאוחר יותר. עכשיו אני צריך לרוקן את הראש ולהתכונן למשימה.
אנחנו יוצאים אל השטח. קאי מובילים, וָלֵנס המפקדת ואני צמודים מאחוריהם ובעקבותינו שאר החיילים של היחידה. אני בודק בעזרת כוחותי אם יש אנשים בסביבה. ואני לא שומע מחשבות או נתקל בקירות מנטליים של אנשים זרים. באישורי שאנחנו לבד, אנחנו צועדים בדממה בסבך בחסות החשיכה.
'עצרו', אני אומר לקאי ושאר החיילים בטלפתיה כשאני חש בתודעה חדשה. האדם הזה לא טורח להגן על מוחו באופן מיוחד בפני קורא המחשבות המזדמן. המחשבות שלה סתמיות. אני דיי בטוח שהיא מעדיפה לשון את. לאחרונה גיליתי שיש מקומות ביקום בהם לשונות הפניה משתייכות באופן אחר, אז אני מנסה להיות רגיש.
וָלֵנס המפקדת מבקשת ממני לתת מידע על האנשים שאני מוצא שם. אני מחטט במחשבות שלהם ולא מוצא איזכורים של כנופיית הקוסמים השחורים. אני מאוכזב. כל המסע הזה בשביל כלום. הגענו למקום הזה הודות לחשד שלי בשייניר. יחידת מודיעין שלפה עליו מידע, מתברר שהוא הרבה לבקר באזור הזה בשנים האחרונות. כמובן שלא היו לי הוכחות לקשר שלו לכנופיה. אבל הוא חייב להיות קשור איכשהו. הוא חייב להיות רע. אולי דרכו נוכל להגיע לכנופיה?
וָלֵנס המפקדת אומרת לנו להתקדם. היא החליטה שכדאי לבדוק למקרה שמדובר בארגון פשע אחר. עכשיו אני חושש. חשבתי שהם יכניסו אותי לתוך שלוחה של הכנופיה. את הארגון הזה אני לא מכיר. זה ידרוש הרבה אילתור. אני מקווה שאנשים שמוצבים כאן הם סתומים חסרי ניסיון שיאמינו לכל דבר.
אני כבר מתחיל לדמיין שאתחזה למפקד בארגון. ואוכל בקלות לפעול לפי איך שהם חושבים שמפקד צריך להתנהג.
וָלֵנס מדריכה אותנו לחפש כניסה ואומרת לי להתכונן להיכנס לשטח. ממש לפי התוכנית שלנו. אני מניח שהייתי צריך לדעת שהכנופיה לא תהיה פה. אבל רציתי להאמין שהם יהיו פה. אני רוצה למצוא את גייל ולהוציא עליו את כעסי. אני רוצה לשאול אותו "למה?" אני רוצה ממנו תשובות.
אני ממשיך לחטט במוחות של האנשים שמתחבאים במערה הזאת. אני לומד אותה דרכם. אני מעביר את המסקנות שלי לוָלֵנס. פתח הכניסה נמצא. קוסם מוכשר שיוצר לי מדים שמתאימים לציפיות של האנשים שבפנים. אני לוקח נשימה עמוקה ונכנס בצעדים איטיים ובטוחים. אני מנסה לאמץ שפת גוף שרומזת שאני בעל המקום. אני שומע את המחשבות המבולבות של השומרת בכניסה הופכות למפוחדות כשהיא רואה את המדים שלי.
'שייניר הבטיח שלא ישלח מפקד לביקורת', אני שומע אותה חושבת. לפי התחושות שלה לגבי שינייר, אני מבין שהוא המפקד של קבוצת האנשים שיושבת פה. אבל עדיין לא נראה לי שהם חלק מכנופיית הקוסמים השחורים. אני רוצה להסתובב על עקביי ולחזור לחיפוש אחר גייל הכנופיה.
'בבקשה שלא יבקש דיווח על הפעולות האחרונות שלנו כאן.' אני מודע ליקום שמאפשר לי לשמוע את מחשבותיה בקלות. עכשיו יש לי תוכנית.
"שלום", אני אומר. "נשלחתי לביקורת פתע."
"כמובן, אדוני", היא ממלמלת ומובילה את הדרך עמוק אל תוך המבנה החצוב. היא מציגה בפני אדם אחר ומבקשת ממנו לעשות לי סיור במקום. אני יודע שבזמן הזה היא מתכננת להודיע לכולם על ביקור הפתע ולהכין אותם. מעולה, הם חובבנים. אני נותן להם לעשות לי סיור במקום. כך אני לומד על מה שהם עושים כאן. ואני גם עוקב אחרי הנוכחים האחרים ובודק מה הם מסתירים.
אז מלבד מתחם המגורים, חדר האוכל וחדרי פנאי אחרים, הם לא ששים להראות לי מקומות אחרים. בין השורות אני מגלה שהם קבוצה של אנשים שאוספים מידע מודיעיני על גופים מרחבי היקום. יש איזה ארגון מסתורי שקונה מהם מידע ועוזר להם לסדר הארגוני. יש קשר בין שייניר לבין הארגון המסתורי. וָלֵנס מנחה אותי לגלות עוד מידע לגבי מיקומו של שייניר. אני רק מצליח לגלות שהוא מגיע בערך פעם בחודש.
וָלֵנס מסתפקת ופוקדת על החיילים לצעוד פנימה. אני עושה את מיטב יכולתי להסיח את דעת הרעים. החיילים עוצרים את כל הנוכחים. אני מסיר את המדים המזויפים וחושף את מדי צבא היקום. העיניים שהסתכלו עלי בתקווה שאציל אותם, מוחלפים במבטי בגידה. תפקידי בפשיטה נגמר ואני לא מרגיש קרוב יותר למצוא את גייל.
חג שמח!
בקרוב נחגוג תאריך מיוחד שמציין שנה לתוכנית הגדולה. המשיכו לעקוב לפרטים.
ההמשך יתפרסם פה בעוד שבועיים.
מוזמנים לשתף בתגובות מחשבות, שאלות ובקשות.
Comments