שוב שלום!
השמש כבר ירדה מתחת לאופק בחלון המשרד של מנהלת בית הספר. שמה הוא מרי סיב, אבל כולם קוראים לה "המנהלת" והיא אוהבת את זה. ליאן, המורה לקסם, הובילה את מייק ואותי למשרד המנהלת. שמעתי על כל מני עונשים מגעילים ויצירתיים שמקבלים תלמידים פה ותסלחו לי אם אני לא רוצה לראות אותם מקרוב. המנהלת בוחנת אותנו במבטה המאיים ביותר.
"ובכן", פיה נפתח. "איך השתמשתם בכל כך הרבה אנרגית קסם?"
מייק ואני מחליפים מבטים. אנחנו מנסים למצוא מילים שלא יסבכו אותנו בצרות. "רק התאמנו בקסמים", אני מנסה את מזלי.
"לא למדנו קסמים שמשתמשים בכל כך הרבה אנרגיה בזמן כל כך קצר", מתערבת ליאן שעומדת ליד שולחן המנהלת. "מה ניסיתם להטיל?"
"את קסם אי-הסודות", עונה מייק. אני מבין שנכנענו להגיד את האמת. כנראה שלא נצליח לשקר להן. ואולי האמת עדיפה הפעם. יש רק דרך אחת לגלות.
גבותיהן של שתי נשות הצוות מורמות.
"זה קסם מאוד מסובך", אומרת ליאן. "האם הצלחתם להטיל אותו?"
"כן", אני מודה.
המנהלת מבקשת מאיתנו לחכות בחוץ לגזר הדין שלנו.
"זה בטח ממש רע." אומר לי מייק בחוץ. קולו רועד. "הן בטח מתכננות את העונש שלנו עכשיו."
"כן, טוב. היה נחמד מאוד להכיר אותך", אני מחייך אליו בעצב. "אם זה הסוף שלנו, אני רוצה שתדע שאני אסיר תודה על החברות שלך."
"וכך גם אני", חיוך קל עולה על פניו.
מרוב פחד אנחנו לא מוסיפים מילים לשיחה ונשארים דבוקים במקומנו.
אחרי נצח, הדלת נפתחת. ליאן קוראת לנו חזרה פנימה ותופסת את מקומה בצד ימין של המנהלת. לשמאלה עומד אדם אחר. אדם שלא היה שם קודם. הוא מחייך אלינו בחמימות. ואז מתחברים לי הנתונים. זהו סֵטֶרוֹ, השליט של היקום. מה הוא עושה פה?! למה המנהלת זימנה אותו?
"שלום לכם מייק וגייל", הוא אומר. "כמו שאתם ודאי יודעים כבר, שמי סֵטֶרוֹ. הגעתי לפה כדי לעזור בפתרון התעלומה."
מייק ואני מוכי תדהמה. מיליון שאלות עפות במוחי. באיזה תעלומה מדובר? למה זה נוגע לנו? למה -
"אתמול ביצעתם קסם חזק מהיכולת של רוב הקוסמים", הוא ממשיך. "לפי מה שהמורות שלכם אמרו לי, נראה לי שגייל מסתיר כמה דברים מתחת לפני השטח. אתה רוצה לספר לנו איך הצלחתם להטיל את הקסם הזה?"
"לא ידעתי שזה קסם מסובך. פשוט הטלנו אותו", אני אומר בחשש.
"כך או כך, נראה שגלום בך כוח קסם חזק מהרגיל. לכן, תצטרך ללמוד מעתה במקום ברמה שלך."
אני לא יודע מה מפתיע אותי יותר: הגילוי שאני קוסם חזק או שאצטרך להיפרד ממייק. "אבל...", אני מנסה למרוד.
"לצערי עד שנבין את היכולות שלך יותר טוב, הבחירה לא תהיה בידך. מחר נצא." ובמילים האלו סטרו נעלם והשאיר אותנו לבד עם המורות.
מייק ואני חוזרים לחדר שלנו. אנחנו מנסים לנצל את הזמן האחרון שלנו ביחד. אבל המילים לא מצליחות למצוא את דרכן החוצה.
"תחסר לי מאוד", מייק פוצע את פיו.
"גם אתה תחסר לי. אני מקווה שאוכל לחזור בקרוב או שלפחות יאפשרו לנו לדבר."
"אני גם מקווה. בכל מצב, תאלץ לספר לי הכל אחר כך. אתה מבטיח לחזור בהזדמנות הראשונה?"
"ברור. אני לא יכול לנטוש את החבר היחיד שלי." אני יודע שהוא שאל את זה כי הוא יודע שאני לא יכול לשקר לו. אני חייב להגיד את האמת וזאת האמת שלי.
אחר כך אנחנו מעלים השערות לגבי מה שמצפה לי בצד השני של המסע. אני מגלה שאני יותר נרגש מאשר מפחד.
לפני שאנחנו שמים לב, הבוקר מפציע. לא שמנו לב שנרדמנו בכלל. המילים לא מצליחות למלא את החלל הריק בינינו כשאנחנו מתארגנים. כשאני פותח את הדלת כדי ללכת לחדר האוכל, אני מוצא את סטרו בצידה השני.
"אתה מוכן, גייל?"
המבט על פני מסגיר את חוסר רצוני.
"אני מבין שזה קצת מפחיד לעזוב את הסביבה המוכרת למקום לא ידוע. אבל אני מבטיח לך שאין לך ממה לחשוש. תוכל לשמור על קשר עם מייק."
מייק ואני מחליפים חיוכים אחרונים וקצת נחמה עולה בי. סטרו משגר אותנו משם.
סטרו מספר לי שתחילה אעבור כמה בדיקות כדי לגלות את מקור הכוחות שלי. הוא מספר לי שמקור הכוח שלי עשוי להוות חשיבות ליקום כולו.
"המממ…" אומר סטרו כשהוא בוחן את התוצאות. "לא ברור בדיוק מקור הכוח הקסם החזק שלך, אבל מה שלא יהיה, נראה שמישהוּיִ (מישהו/מישהי) עשה מאמצים רבים כדי להסתיר דברים הנוגעים בך ובקסמים שהוטלו עליך. מוטלים סביבך הרבה קסמים. חלקם כדי להסתיר מאחרים וחלקם כדי להסתיר מעצמך. יש בך כמות אדירה של זכרונות. כנראה היית אדם מאוד פעיל. אבל למרות כל הכוח שלי, יקח לי זמן רב, אם בכלל אצליח לשבור את הקסמים המוטלים עליך."
"אז מה תעשו איתי?"
הוא מעביר את משקל מבטו אלי. "אהיה כנה איתך. אני לא יכול להיות בטוח שאתה חדשות טובות ליקום. אבל הייתי רוצה לחקור ביחד איתך את הגבולות של הקסמים המוטלים עליך כדי להבין יותר טוב מי היית."
"וכך תוכל לגלות האם אני טוב או רע?"
"קרוב. אני יודע שעכשיו אתה טוב. השאלה היא מה היית לפני שהגעת לפה." הוא חוזר להסתכל על הצגים. "המממ… יש פה עוד משהו. סוג קסם שעוד לא נתקלתי בו בעצמי, אבל אני מזהה אותו כקסם של מסע בזמן. הקסם הזה היה מוסתר היטב. אני תוהה מה עוד הטילו עליך. בכל מקרה, אני רוצה שאדם שאוכף את איסור המסעות בזמן יבדוק אם הוּיִא (הוא/היא) יכול לגלות משהו נוסף על הקסם."
"שלום", מאוחר יותר האישה הזאת מגיעה. "שמי רמיז ואני נוסעת בזמן."
"אבל חשבתי שאסור לנסוע בזמן", אני אומר.
"נכון, מסע בזמן אסור חוץ מלכמה אנשים שאוכפים את החוק הזה."
"איך אפשר לזהות מסע בזמן?"
"אה, לקסמים של מסע בזמן יש תחושה אחרת. ויש אנשים מיוחדים שניחנו ביכולת לנסיעה בזמן וביכולת לחוש מסעות בזמן סביבם. עוד שאלות?"
"אה, לא, תודה", כל היום חקרו אותי, לא מגיע לי קצת לחקור בחזרה?
"יופי. אני רואה עקבות של קסם מסע בזמן. אבל יש עליו הרבה קסמי טשטוש. אני רק יכולה להבין שהגעת מהעתיד."
"תודה, רמיז", אומר סטרו. "זה גם משהו מועיל."
כשרמיז משתגרת למקום אחר, סטרו מחייך אלי. "תודה לך על הסבלנות. האם תעדיף להעביר את הלילה עם חברך מייק?"
"מאוד", אני משיב.
"אם כך, נתראה מחר בבוקר."
"גייל? גייל!" מייק מקבל את פני בחדרנו. "חשבתי שלא אראה אותך שוב לעולם."
"לא תצליח להיפטר ממני כל כך בקלות", אני משיב ומוסיף חיוב רחב. אני מספר לו על המבחנים שעברתי ביום הארוך הזה.
"תאמין לי שלא פספסת כלום פה", הוא מספר על היום שלו. "לפחות אתה לא צריך להכין שיעורי בית."
"כן, כנראה", אני אומר בחיוך ואז מוחי קופץ לנושא קודר. "אבל מה אם הייתי אדם רע?"
"למה שתחשוב את זה?"
"אני חושב שאולי יש לי קשר לכנופיית הקוסמים השחורים. והם רעים."
"אולי הם האויבים הנצחיים שלך וחזרת בזמן כדי להשמיד אותם לפני שהם משתלטים על היקום או משהו."
"הלוואי שיכולתי פשוט להאמין לזה. אבל סטרו בעצמו לא בטוח שאפשר לסמוך על זה."
שעת כיבוי האורות יורדת עלינו. אנחנו נשכבים כל אחד במיטתו. עולים בי חששות לקראת מחר. מי יודע אילו מבחנים הם יעבירו אותי מחר.
"אל תחשוש יותר מדי. אולי לא נהיה ביחד, אבל סטרו הבטיח שנוכל לשמור על קשר. וגם תמיד אהיה איתך בלב", מגיב מייק למחשבותי.
"תודה. אני מקווה…" אני משיב.
"לילה טוב."
"לילה", אני סוגר את השיחה. והשינה לוכדת אותנו בכלאהּ החמים והנעים.
בפרק הבא: האימונים מתחילים!
שיהיו לכם שבועיים מצויינים עד הפעם הבאה!
Comments