רוב הילדים בבית היתומים הגיעו מרקע קשה. רובם לא זוכרים את הוריהם. חלק אף צפו בהוריהם נרצחים. אחרים מעולם לא זכו להכיר את הוריהם.
טירֵה מעולם לא הכירה את הוריה. היא גדלה בבתי יתומים. תחילה הייתה סמוך למקום לידתה. וכשגדלה מספיק, היא הועברה לבית היתומים שבעיר פרח שבפֶּלֶנוֹ (כוכב לכת) מוֹפְרִי. אף לא פעם אחת התלוננה טירֵה על מצבה. אך היא לא הייתה קרן שמש שכולה אור. מי שלא בא לה בטוב, מקבל את הצד הגרוע ביותר שלה.
במהלך השנים שלה פה, היא ביססה לעצמה מעמד חברתי גבוה. לא בזכות הנחמדות שלה אלא בזכות הרשעות שבה. היא מאמינה בעשיית הכל בשיא הכוח. אם מישהו נפגע בדרך, לא נורא.
היא לא התרגשה במיוחד כשמייק הצטרף לבית הספר. לא שהיא מתרגשת מבואם של תלמידים אחרים חדשים. בכלל היא מנסה לא להתרגש מאנשים, במיוחד מאנשים שלא מתרגשים ממנה. כשהגיעו לאוזניה השמועות שמייק מאזין למחשבות של אחרים בלי רשותם, היא הכריזה עליו חרם. היא אסרה על הילדים האחרים לדבר איתו. היא לא פחדה מהמורות. היא כבר ידעה שלמורות לא באמת אכפת מהתלמידים. היא ידעה שהן לא יתערבו בכלל.
לרגע היא לא חשבה איך מייק מרגיש עם זה. היא רק ידעה שיש לה דבר נוסף לצחוק עליו עכשיו.
הבוקר פוגש את טירֵה. היא יורדת ברעש ממיטת הקומותיים. כבכל בוקר, היא מנערת מהשינה בכוח את שתי חברותיה, גַרטיל ודיאנה.
היא תופסת את השירותים של החדר לכמעט חצי שעה בזמן ששתי חברותיה מתארגנות בחדר. לפני זמן רב, הן כבר למדו שאין להן טעם להתווכח עם טירה.
כשטירה מגיעה לחדר האוכל, היא לא טורחת לעמוד בתור. היא ישר חותכת. אוי למי שמפריע לה. אחריה משתרכות חברותיה ונהנות גם הן מהקידום בתור. בלי להסתכל לאחור, היא בוחרת מקום במרכז השולחנות. חברותיה מתחילות לאכול רק אחרי שטירה מתחילה לאכול.
לכיתה היא נכנסת אחרי המורה. גַרטיל ודיאנה שמרו לה מקום בינן במרכז השורה הראשונה. המורה ניסתה להתעלם מהאיחור. המורות כבר יודעות לפחד מטירה.
כשהמורה שואלת את הכיתה, התלמידים יודעים לא להרים יד אלא להעביר את התשובה קדימה עד שהיא מגיעה לטירה. ורק היא משתתפת בשיעור. והמורה לא יכולה לעשות דבר בנושא. גם אם היא תפנה לתלמיד אחר, התלמיד יסרב לענות, גם אם הוא ידע את התשובה. הם יודעים שהמחיר בהפסקה יהיה גבוה מדי.
איש לא קם מכסאו עד שטירה לא קמה בהישמע הצלצול. כשהיא יוצאת בראש מהכיתה, מייק חולף על פניה. היא נזכרת בכעס בגייל שהגיע לפה לאחרונה, אך המשיך הלאה ומשך את תשומת ליבו של סֵטֶרוֹ, שליט היקום. מה הוא כבר עשה שמגיע לו ללמוד קסם בפלנו ההתמחויות, היא תוהה. טירה בעיקר שונאת את גייל על שלקח מכוחה. קודם לכן, כולם ללא יוצא מן הכלל עשו את דבריה, אך עכשיו היא מוצאת תלמידים מדברים עם מייק מדי פעם. היא לא ביטלה את החרם עליו עדיין. והכל בגלל שגייל העז לדבר איתו. גייל היה יכול להיות בעל ברית שימושי עבורה, אך היא לא הגיעה אליו לפני שמייק מצא אותו. חבל מאוד.
בשאר ההפסקה היא מרכלת עם חברותיה על התלמידים האחרים. כשתלמיד חולף על פניה היא מיד מחליפה בדיחות עליו עם חברותיה. והיא לא טורחת ללחוש. לא אכפת לה שהתלמיד ישמע. היא הכי אוהבת לראות את פניו מתכווצות בכאב כשהוא שומע אותן צוחקות עליו.
הצלצול לשיעור נשמע. טירה ממשיכה לצחוק על עוד כמה תלמידים עוברים במסדרון. רק לאחר מכן היא טורחת לצעוד לכיתה ואחריה גרטיל ודיאנה. לפני שהיא מספיקה להתיישב, נשמעת האזעקה המתריעה על נוכחות כנופיית הקוסמים השחורים. צעקות מצטרפות למקהלה. טירה קיוותה שיתבטל שיעור היסטוריה. היא מובילה את הכיתה אחריה בצעדים איטיים למקלט. מסביב רואים תלמידים מכיתות אחרות צורחים ורצים למקלטים בבהלה. אבל טירה לא לחוצה וגם לא מטריד אותה ששאר תלמידי כיתתה מתים מפחד.
קולות פיצוצים מגיעים מבחוץ. נשמעות הטחות על החלונות ועל הדלתות. בדרך כלל הכנופיה מנסה לפרוץ פנימה. אבל הפעם נשמע שהניסיון הרבה יותר רציני וחזק. טירה וכיתתה בדיוק מגיעים לקומת הקרקע כשהדלתות נפרצות. כמה אנשים רכובים על מטאטאים נכנסים וצועקים: "היכן האדון?!" בן האדם הראשון שהם רואים הוא טירה שמובילה את הכיתה למקלט. והם גם האנשים היחידים מעל האדמה כרגע.
"את שם! תעני לנו! היכן האדון?!" צועק אחד קוסם שחור.
"מי?" משיבה טירה.
"אל תשחקי איתנו משחקים! איפה הוא?!"
"אני לא יודעת על מה אתה מדברים."
"היא משקרת. היא יודעת", אומר קוסם שחור אחר.
לפני שהיא מצליחה לפתוח את פיה, היא מוצאת את עצמה על מטאטא של הקוסמים השחורים. מהר מאוד הם מתרחקים מבית הספר. כשההלם חולף, היא צועקת להם: "שחררו אותי!" אך אין תגובה. נהיה כבר מאוחר מדי לקפוץ מפני שהאדמה רחוקה מדי והיא לא סומכת על קסמי התעופה שלה. טירה מאבדת הכרה כשהם עפים גבוה מדי ואין מספיק חמצן באטמוספרה.
אור חזק שמכוון על פני טירה מעיר אותה. היא לא רואה דבר מבעד לאלומת האור שעליה. היא שומעת קולות מתלחששים מסביב. דממה נופלת כשהיא פותחת את עיניה.
"איפה הוא?!" קול חודר לאוזניה.
"אני לא יודעת במי מדובר", היא משיבה בטון אדיש כתמיד.
"את יודעת טוב מאוד! תפסיקי להעמיד פנים!"
"אני באמת לא יודעת מה אתה רוצה ממני." היא מרגישה חוד סכין על צווארה.
"לאן הוא הלך?"
"מי?" הסכין נצמד אליה בכוח חזק יותר.
"הוא הגיע אליכם כתלמיד חדש."
"אה, אתה מדבר על גייל? סטרו לקח אותו לפלנו ההתמחויות." הלחץ על צווארה נרגע ודממה נופלת.
לאחר הפוגה קצרה, קוסם שחור נותן את האות והקוסם השחור האחר משסף את גרונה של טירה. דמה נספג באדמה. לאוויר מזדחל ריח הדם כשהחיים עוזבים את המקום.
טירה מרגישה את הדם זולג מגרונה. הכאב בלתי נסבל. היא רוצה לשים יד על גרונה, אך היא לא יכולה לזוז. היא לא הרבתה לחשוב על המוות שלה, אך הייתה לה תחושה מעורפלת שהיא לא תמות לבד בחושך במקום שאיש כנראה לא ימצא את גופתה. היא מרגישה דמעות על פניה. היא לא מוכנה למות עדיין. יש עוד כל כך הרבה אנשים לצחוק עליהם, כל כך הרבה דברים לעשות, פרסום שלעולם לא יבוא.
ההמשך יחכה לכם כאן בעוד שבועיים.
כדי להיות הראשונים שיקראו את הפרק הבא, רשמו את המייל שלכם בתחתית העמוד או עיקבו אחרי בטלגרם.
留言