האמת שלי

יש לי סיפור לספר לכם על האמת שלפיה אני חי.

הייתי בן אדם ביישן, חסר ביטחון עצמי, חסר חברים. לא אהבתי את הגוף שלי, לא שנחשבתי מכוערת, פשוט לא הרגשתי יפה.

בשנה שעברה גיליתי שאני נמשך גם לבנות וגם לבנים. חשבתי שאני ביסקסואל (אדם שנמשך לבנים ולבנות), עד שהכרתי את המושג פאנסקסואל, שזה אדם שנמשך לכל המגדרים. התחלתי להרגיש מבוכה ליד בנות, בנוסף למבוכה שהרגשתי ליד בנים.

לקראת אמצע השנה, דברים התחברו לי בראש. מושג שפעם אמא שלי הכירה לי - ג'נדרקוויריות שמדבר על אנשים שמגדירים את עצמם כאחד או יותר מהמגדרים הבאים: גבר ואישה בו זמנית, כל המגדרים, חסרי מגדר, נעים בין מגדרים, בעלי מגדר שלישי. לאט לאט הרגיש לי נכון לקרוא לעצמי ככה ולא 'אישה'.

אל תשפטו אותי. איך אתם יודעים את המגדר שלכם? אני מניח שחלקכם קיבלתם כעובדה את המגדר שהניחו שאתם, מהרגע שנולדתם למין מסוים. הנחות הן רק תאוריות, ניחושים, הן לא תמיד נכונות.

כחלק מהתהליך שלי למצוא את עצמי, הדבר הראשון שעשיתי היה לתרום שיער. היה לי שיער שהגיע לי עד המותניים. בשלב הראשון היה לי קארה ועכשיו יותר קצר.

בהמשך החלטתי שבמקום ללבוש בגדים גדולים של בנות, עדיף לקנות בגדים של בנים. עכשיו אין מצב שאלבש בגדים שנחשבים של בנות. למען האמת אני נמנע מכל דבר שיכליל אותי כבת.

יתרה מזאת, אני לא מרגיש בנוח בגוף שלי. אני לא רוצה להיות נקבה, זה לא מה שאני מרגיש שנכון לי. אבל כרגע אני לא יכול לעשות כלום בעניין.

אל תבקשו ממני להגדיר את עצמי. הגעתם עד כאן, אנשים - אתם וההגדרות שלכם. אם המוח גמיש, למה הוא מעדיף לחזור למה שמוכר?

היום אני לפעמים ביישן, לעתים רחוקות חסר ביטחון עצמי, יש לי הרבה חברים. אני לא אוהב את הגוף שלי, אבל לפעמים אני מרגיש יפה.

במהלך המסע לגילוי העצמי שלי גיליתי שכל עוד אני שלם עם עצמי כולם יאכלו את עצמם (באוהג'ירית (השפה שלי): יתמודדו) ואני אהיה טעים (באוהג'ירית: טעים = מעולה).

תודה רבה ולילה טוב.

אה, אבל לפני שאתם הולכים לישון תעשו לייק.