בפרקים הקודמים: גייל הגיע באופן מסתורי לפֶּלֶנוֹ* מוֹפְרִי. שם הוא הכיר את מייק. במהרה השניים נהיו החברים הכי טובים. הטלת הקסם המורכב של אי-הסודות, משכה את תשומת ליבן של כמה מורות ושל סֵטֶרוֹ. סטרו לקח את גייל לפלנו ההתמחויות כדי ללמוד קסם ברמה שלו עם מאסטר קיוּ. בשיטוטיו הכיר גייל את נָריַה שהיא גם תלמידה במקום.
כנופיית הקוסמים השחורים תקפו את בית הספר פרח, שם לומד מייק. הם חטפו והרגו את טירֵה. בבית הספר נערכה הלוויה לזיכרה. לאחר מכן, גייל ניסה לחזור ללימודים שלו. גייל החליט להטיל קסם שיודיע לו כשהכנופיה מתקרבת לבית הספר, כך יוכל למנוע מהם לגרום לעוד רע ואף לעצור אותם.
*פֶּלֶנוֹ - כוכב לכת
אני מסתובב במסדרונות בית הספר. רק אני בחוץ. כולם ישנים בשעה זו של הלילה. משהו פוגע בחלון הסמוך אלי. עכשיו לא ניתן לראות דרכו דבר. אני רץ לכיוון הדלת הראשית כדי להתעמת עם הכנופיה, אבל כשאני יוצא, אור השמש מסנוור אותי. אני פוקח את עיניי ומגלה שזה היה רק חלום. והוא לא היה הראשון בסדרה של חלומות בהם אני קרוב לתפוס את כנופיית הקוסמים השחורים, אך הם חומקים ממני. זה גורם לי להתחיל את היום עם טעם מר בפה. טעם שלא ממהר ללכת.
באופן מפתיע, אחרי ארוחת בוקר והליכה, אני מצליח להתרכז בשיעור ללא בעיה.
סיפרתי למייק על החלומות כמה פעמים. לא היה לו משהו יעיל להגיד. אני לא יודע מה ציפיתי שיקרה בשיחות האלו. אני מניח שהייתה בי ציפיה שהוא פשוט יעלים את הרגשות השליליים.
אחר הצהריים אני פוגש את נריה ליד העץ האהוב שלה. היא נשענת עליו. אני יושב על גדת הנחל וטובל בו את רגליי. לרוב אנחנו מחליפים מילים מועטות בינינו. אבל היום אני מרגיש דחף לספר לה על החלומות שלי. ואני לא יודע מה אני מקווה לשמוע. בזמן שאני מספר לה על החלומות, אני שם לב שאני מתרכז מאוד ברגליי ובאופן שהמים חולפים סביב רגליי.
"פעם היו לי גם סיוטים לעיתים קרובות", היא זורקת לאוויר. "הייתי קמה לעיתים קרובות באמצע הלילה. ניסיתי כל מני שיטות התמודדות עם סיוטים. השיטה שעזרה לי היא הבנת המסר של החלומות שלי. אני מניחה שכך אמרתי לתת מודע שלי שאני מבינה את המסר ולא צריכה חזרה עליו. כשהבנתי את המסר, התחלתי גם לעשות שינוי בחיים שלי בהמלצת הרמז.
"מה אתה חושב שהחלומות שלך אומרים לך?"
"איך אני אמור לדעת?"
"רק אתה יכול למצוא את התשובה. תחשוב על זה קצת."
"מה יכול להיות המסר? בחלומות אני לא מצליח בכלל להתקרב לכנופיה. האם זה אומר לי שאני לא צריך לנסות לעצור אותם?"
"אולי זה אומר לך שאתה לא בכיוון הנכון להשגת המטרה שלך. אני לא יודעת אם אתה בכלל צריך לשים לך למטרה לרדוף אחריהם. אני לא בטוחה שזאת הבעיה שלך."
מאוחר יותר אני מוצא את עצמי חושב על המילים של נריה. אני תוהה האם יש משהו שאני יכול לעשות אחרת. אילו דרכים אחרות יש? רגע אחד, הייתי כל כך טרוד שלא שמתי לב שנריה סיפרה לי קודם דבר אישי על עצמה. היא לא מרבה לדבר, ובמיוחד לא על עצמה. האם זה אומר שהיחסים בינינו מתחממים?
אני ממשיך לחשוב על פירוש החלומות לפני השינה. המחשבות מתחילות להתערבב בחלומות. אני חולם על שבילים ארוכים שאני צריך לעבור כדי להגיע לכנופיה. כל דרך מוזרה מהקודמת. פעם אחת עלים תוקפים אותי בעודי הולך על השביל בין העצים.
כדי לנקות את הראש מהחלומות של הלילה, אני עושה מדיטציה בבוקר לפני השיעור. אני יושב על אבן גדולה ומקשיב לרוח ולרשרוש העלים. ממרחק אני שומע נחל מפכפך. בכל פעם שמגיעה מחשבה, אני נותן לה לחלוף בעדינות כמו עלה שצף על הנחל. אני עוקב בעיניי אחר תנועת העשב שמשחק עם הרוח.
הנוכחות השקטה של מאסטר קיו מסמנת את סוף המדיטציה.
"אני שמח לראות שאתה עושה מדיטציה", הוא אומר. "אני מאוד שמח שהתחלת מעצמך. תכננתי לשלב תירגולים כאלו בשלב מתקדם יותר בלימודים שלך. בינתיים אשמח לשמוע איך אתה מתרגל עכשיו ולתת לך הכוונה קלה."
ללא היסוס אני מספר לו על התרגיל שזה עתה עשיתי. הוא נראה מרוצה מהביצוע שלי.
לפתע רעש מגיע לאוזני. אני לא מצליח להבין מה יוצר אותו עד שאני רואה כתמים שחורים חולפים על פני.
"גייל, חזור למגורים!" צועק מאסטר קיו. "שם תהיה בטוח."
אני רוצה להביע את ההתנגדות שלי. חיכיתי להזדמנות הזאת בדיוק. ועכשיו אני צריך לעשות את מה שאני צריך לעשות. בלי מילה, אני קופץ לשמיים ועף אחרי הכנופיה. אני עוד לא יודע בכלל מה הם עושים פה. אני יודע שבפלנו מופרי הם סתם היו עושים קצת רעש ובלגן. לפעמים הם התקרבו יותר מדי לתלמידים. רק פעמיים הם הרגו תלמידים. והם צריכים לשלם על זה. אני רק עוד כתם בשמיים עכשיו. והפער בינינו לא מצטמצם. לפני שאני מספיק להגיב, הם נוסקים גבוה ונעלמים לתוך החלל. אם כי אני לא חושב שהם באמת יצאו מהאטמוספרה, אלא עברו בשער.
"גייל, אמרתי לך ללכת למגורים", אומר לי מאסטר קיו הטרוד כשאני חוזר. "למה רדפת אחריהם? מה קיוות להשיג?"
"אני… צריך לעצור אותם."
"ואיך חשבת לעשות את זה?"
עכשיו אני מגלה שזאת בעיה שלא הייתה לי ממש תוכנית. "אני לא יודע", אני אומר במבוכה.
"הם קוסמים הרבה יותר מנוסים ממך בקסמי לחימה, ואתה לא יודע אפילו אחד", הוא מוציא עלי את הכעס שלו, אם כי בטון דיי עדין בשביל אדם עצבני. אך אז הוא נרגע קצת. "אי אפשר לתקוף בקסם לבן."
"לא חשבתי על זה. אבל זה הגיוני, בלחימה בהכרח הקסם נעשה בכוונה לפגוע באויב."
"נכון מאוד. ואני חושש שאתה עוד לא מוכן להתמודד עם קסמים שחורים."
"מתי אהיה מוכן?"
"רק אחרי שתצליח להבין את המהות של הקסם הלבן."
אני לא יכול להתווכח עם המורה שלי, אך אני מרגיש שמשהו פה לא מדויק. נראה לי נכון ללמוד במקביל את שני סוגי הקסמים כדי להבין את השוני ביניהם יותר טוב. במקרה הזה, אני חושב שכדאי בכל זאת לסמוך על המורה.
בתוך כל זה, אני יודע שיש לי יכולת להטיל גם עכשיו קסמים שחורים, אך כחלק מהלימודים שלי אני אמור לא להשתמש בכלל באנרגית קסם שחורה. משהו בקשר להשפעה של האנרגיות על הקוסם שמתעל אותן. אני לא יודע מה יותר חשוב: הלימודים שלי או לתפוס את הכנופיה.
"שמעתי על מה שקרה", פוגש אותי סטרו אחרי השיעור. ועם המילים האלו בפיו, אני לא כל כך שמח לראות אותו. "אני מבקש שתפסיק לרדוף אחרי הכנופיה."
"אבל הם לא יכולים להסתובב חופשי עם כל מה שהם עשו!"
"אני מודע למעשיהם. ואני בטוח שאתה חושב שלאף אחד לא אכפת ממה שהכנופיה עושה בפלנו מופרי. אבל האמת מורכבת יותר. האמת היא שהיקום זקוק להם כדי לשמור על איזון. האמן לי, למרות שהם מדי פעם עושים דברים נוראים, הם הרוע במיעוטו. אותם אנשים שהיו מעורבים בהרג, שילמו על כך. אך מידע זה אינו זמין לציבור הרחב. ואני מספר לך את זה כי אני מזהה את הצורך שלך להבין.
"אני שמח על היכולת שלך לגלות יוזמה, אך במקרה הזה, אאלץ לבקש ממך לשמור את הרעיונות בתור חלומות. יתכן שתינתן לך הזדמנות בעתיד להילחם ברוע, אך זמנך עוד לא הגיע."
"אני מבין", אני אומר בטון כנוע.
"הסרתי את קסמי הזיהוי שהטלת סביב בית הספר. ואני מבקש שלא תלך לבקר שם בגופך. אם אתה רוצה לדבר עם מייק, הרם את הטלפון."
"בסדר", אני מקבל את דבריו. גם ככה לא תכננתי ללכת לשם לבקר את מייק וכנראה גם ככה הייתי מוותר על ניסיון רדיפה נוסף אחרי הכנופיה.
לפחות הדילמה שלי נפתרה. ברור לי עכשיו שאני צריך להשקיע את כל המאמצים בלימודים שלי.
בהזדמנות מיוחדת זו רוצה אני להעניק תודה מיוחדת לאישה מיוחדת שהודות לה הצלחתי להגיע לפרסום פרק חמש עשרה. אז תודה לך על שהיית הקוראת והמעריצה הראשונה של כל פרק.
אני עדיין צריך להזכיר לכםן שההמשך יגיע בעוד שבועיים?
Comments