מילון:
פֶּלֶנוֹ - כוכב לכת
בפרקים הקודמים:
שמענו מפי ליאורית על אודות הארץ השחורה. אל חשש, הסיפור מכיל תזכורות לכל אשר קרה.
עברה כשנה מאז ליאורית גין דול חיזקה בי את החשש שהצית את מה שלימים כונה, בלעג, "התוכנית הגדולה".
החשש הוא מפני עלייתו לכוח של סֵטֶרוֹ, שליט היקום החדש. יותר מהתפקיד, מדאיגה כמות הכוח שיש לו לכאורה. מדברים על כך שהוא האיש החזק ביותר ביקום. מדברים על כך שכוחו בלתי נתפס.
כשהעלתי לראשונה את הנושא מול המפ"ח (מועצת פעולות החוץ של הארץ השחורה), היה קשה לקבוע אם סטרו אכן יבחר להשתמש בכל כוחותיו כדי למצוא אותנו. במידה וישים לו כמשימה למצוא אותנו, סביר שיצליח. ולא ניתן לצפות מה יעשה בנו, בהתחשב בכוחו הרב. מה גם שהוא דמות חדשה ביקום ואין מניעיו ידועים.
עם חלוף החודשים, התחדד לנו שאנחנו חייבים לחשוב על משהו למקרה שהוא יחליט לתור אחר עקבותינו. חשיבה מרובה הובילה אותנו למסקנה שכדי שנוכל לגבור על הקוסם החזק ביקום, נהיה חייבים לסדר את כל הנסיבות לטובתנו. לא יספיק שנאגור יותר אנרגיית קסם משהוא יכול להשתמש. צבא של קוסמים לא יוכל להשיג את המטרות שלנו. נצטרך משהו יותר חשאי. נצטרך לשתול בסביבתו מרגל או מרגלת. לקוסם חזק כמותו לא תהיה בעיה לבדוק את מוחו של המרגל ולחשוף אותו על המקום. המחסומים הקסומים שמטילים על עצמם מרגלינו בצבא היקום, לא יספיקו מול קוסם ברמתו של שליט היקום. היה עלינו לחשוב על תוכנית מתוחכמת שאפילו קוסם כל יודע לא יוכל לגלות בזמן. ואז כמובן שנצטרך למחוק את עקבותינו.
הגענו למסקנה שהמרגל או המרגלת צריכים להיות קוסמים חזקים ואנשים שקל לבטוח בהם. יהיה נוח לבטוח בילד, במיוחד יתום. אך ילדים שהם קוסמים חזקים, נדירים. והם בדרך כלל לא מרגלים טובים, בשל גילם הצעיר. עדיף יהיה לקחת איש מבוגר ומנוסה (מה שיתן לו זמן לצבור כוח) ולגרום לו להראות צעיר בעזרת קסמים חזקים. שימוש באיש מבוגר ידרוש למחוק או להסתיר את הזכרונות של האיש באופן שסטרו לא יוכל לחשוף. נצטרך לרקום שם כישוף מורכב וחזק במיוחד.
כדאי לנו לנצל את הזמן בו סטרו צעיר וחדש בתפקיד ואולי פחות חשדן. לשם כך כדאי לנו למהר. אך ידוע לנו שצבירת כוח לוקחת שנים רבות. מה שאומר שכדאי לנו להתכונן כמה שנים שנצטרך ואז לבצע מסע חזרה בזמן. ותידרש כמות עצומה של אנרגיית קסם כדי לבצע מסע בזמן ולהסתיר אותו. בעיקר נצטרך להיזהר מהאנשים שאוכפים את האיסור על מסע בזמן. מסע בזמן משאיר אחריו עקבות שמכונות אנומליית זמן. את זה נצטרך לכסות בעתיד ובעבר.
התייעצות עם מלומד מטעמנו בנושא מסעות בזמן לימדה אותנו שניתן להקטין את האנומליה אם נבחר באיש שיחזור בזמן לשנה בה הוא היה בגיל קרוב לזה שהוא מעמיד פנים שהוא. יתר על כן, חשוב שנדע איך האיש בתור ילד, הרי כזה הוא יעשה שוב.
כיוון שלמועצה ולארץ השחורה לא היו מספיק אמצעים להכשיר את כל הילדים ולבחור מהם את הטוב ביותר, נאלצנו לקחת הימור ולבחור ילד אחד להשקיע בו. לשם הבחירה, החלטתי לפנות לליאורית גין דול. היא מכירה את כל תושביה של הארץ השחורה, כאחראית על רווחת תושבי הארץ. פנייה לצוות המרכז החינוכי לא הייתה עדיפה כיוון שאין להם את הרקע המשפחתי שיש לליאורית. כמו כן, היכרות עם הורי הילדים עשויה להיות מאוד משמעותית.
בימים קשים ובעת מלחמה,
יחד נשב על ספל תה.
באיטיות נבחן את המצב,
תוכניות רבות נבנה.
"גבי טיין, את שולחת לי קטע של שיר אחרי שנה שלא דיברנו. ומעולם לא דיברת אליי בשירים או בכלל הבעת עניין בשירים בכל שנות היכרותנו. אז איך את חושבת שאני מרגישה? ברור שאני מבולבלת", כך השיבה לי ליאורית לאחר שהכניסה אותי שוב לביתה. ושוב, דבר בבית לא נראה שהשתנה. הפעם בחרתי לשבת בצד של הספה שקרוב לכורסא.
"אני יודעת שהקשר בינינו קצת נפל ואף אחת מאיתנו לא ידעה איך להרים אותו. אני מצטערת שלא מצאתי בעצמי את הכוח לחדש עמך את הקשר. ואני מבינה שלאור כל זה, לא תשׂוּשׂי לעשות טובה עבורי. אבל אני זקוקה לעזרתך. למען האמת, ליאורית, יתכן שהמשך הקיום הסודי של הארץ השחורה זקוק לעזרתך."
"ובכן", היא עצרה ללגום מן התה והגניבה חיוך קל. "מה נדרש ממני?"
"בפעם האחרונה שנפגשנו, הבעת חשש מעלייתו של סטרו לכוח. הנושא עלה רבות בדיוני המפ"ח. אנחנו מחפשים מועמד או מועמדת צעירים שיאומנו שנים ארוכות ואז ישלחו בחזרה בזמן כדי לוודא שסטרו לא ידע עלינו."
"אז את רוצה שאני אבחר אחד מהילדים שיהיה חייל? האם זאת הדרך החדשה לגייס קטינים לכנופיה?" היא הרימה גבה לכיווני.
"לא, מובן שלא. מדובר בסדר גודל של מאה שנה אימונים ולימודים. כמובן שהמועמד לא יהיה חלק משום משימת שטח לפני שיגיע לבגרות מלאה."
ליאורית הוסיפה לשאול שאלות טכניות: למה ילד או ילדה, למה פניתי אליה ולא ולמרכז החינוכי, מה התוכנית כוללת, וכו׳.
"בדקתי ואני חושבת שגייל קאברי הוא היחיד המתאים לכל הדרישות", ניגשה אליי ליאורית שבוע מאוחר יותר. "יחד עם זאת, הוא עדיין מאוד צעיר. איך תוכלי לבוא לבקש מילד בן 15 לבחור במסלול מחייב כל כך?" דאגה נקרה בעיניה. "אני חושבת שמרתה תתאים יותר. היא צעירה והוכיחה את עצמה פעמ-"
"תודה", השבתי. "אבל אנחנו צריכים ילד. אנחנו צריכים להכיר את המועמד בתור ילד."
"חה, כאילו אי אפשר לעקוף את זה עם מגוון קסמים."
"אם לא תהיה ברירה, נאלץ להשתמש באפשרות אחרת שתהיה יותר מסובכת ותסכן את התוכנית."
בפגישת המועצה הבאה עברנו על הפרטים של גייל קאברי. הוא בן 15, הגיע לארץ כשהיה בן חמש עם שני הוריו: זנדר ויאס ודריוס קאברי ניקס. דריוס הוא מורה במרכז החינוכי. זנדר כעת תורם בכל דרך שהוא יכול לרווחת הארץ השחורה. הוריו מנסים באופן פעיל לשפר את אורח החיים כאן. גייל גדל על עקרונות אלו. הוא חברותי אכפתי, מנומס וקשוב.
"על הנייר נשמע שהוא מחזיק בתכונות רלוונטיות. אבל האם זו האמת המדויקת? אם אנחנו הולכים להשקיע את כל המשאבים שלנו בילד הזה, אנחנו חייבים להיות בטוחים", אמרה ארווינה סטינג, הנציגה מהגוף המבצעי הסודי שפועל למען הגופים השחורים. לפיכך הוחלט להעביר את גייל קאברי כמה מבחנים פסיכולוגיים ואחרים. וכמובן לא לפני שנדון בכך עם הוריו.
"אני שמחה תמיד לפגוש אותך, אבל אני מקווה שאת לא מחפשת עוד ילדים מרגלים הפעם", אמרה ליאורית כשצלצלתי בדלת ביתה כמה ימים אחרי שיחתנו האחרונה, החלטתי לבקרה בין ישיבת מפ"ח לאחרת.
לקחו לי כמה רגעים להישיר אליה מבט. "חשבתי על כך שיצא לנו לדבר בתקופה האחרונה, אבל לא באמת דיברנו על עצמנו. וחשבתי שזה יכול להיות נחמד", שביב של חיוך מתוק טיפס על פני.
בלי מילה נוספת ליאורית הובילה אותי לסלונה. היא חיכתה שאבחר מקום להתיישב. בחרתי לשבת בצד ימין של הספה: זה היה הצד הקבוע שלי כשהיינו ביחד. היא התיישבה משמאלי. אבל לא קרוב מדי. על השולחן לא עמדו ספלים. מבטה היה רך עלי. "גבי טיין, כשחזרת, לפני שנים רבות לארץ השחורה, חשבתי שנוכל לחדש את הקשר שלנו. אבל הרגשתי שנמנעת ממבטי."
"בשביל קשר צריך שני אנשים. יכולת לגלות יותר יוזמה, ליאורית." למה אמרתי את זה? שתינו אחראיות לאי חידוש הקשר בינינו.
"הו, את לא הולכת לסובב את האשמה עליי. את זאת שהפסקת להגיב להודעות שלי כשהצטרפת לכנופיה. אולי לא שמת לב, אבל עשיתי הכל כדי שנחזיק. לא השארת לי ברירה כשהפסקת לענות בעקביות והתחלת להשיב רק תגובות יבשות וריקות מתוכן. ואמרתי לך איך זה מרגיש, גבי." עיניה מלאות העצבות לא הרפו ממני. "ניסיתי לדבר על זה איתך. אבל לא היית שם. בשום דרך שניסיתי, לא הצלחתי להגיע אלייך. היית רחוקה מדי. והבנתי שאני רודפת אחרי הרוח שלך. אז הנחתי לך."
בלעתי כל מילה שלה. באותם ימים הייתי כל כך עסוקה עם ההכשרה שלי בכנופיה. ובאמת שבקושי היה לי זמן לעצמי. באמת שלא רציתי להיפרד מליאורית. הכל היה לי יותר מדי. ובין כל שעשיתי לא הצלחתי - לא הספקתי - לתקשר את זה. והרגשתי רע על כך במשך שנים. בחלוף הזמן מצאתי שנהיה אפילו יותר קשה לגשר על התהום שנפערה בינינו. "לא ידעתי איך", אמרתי ולאט לאט ליאורית הוציאה ממני את הסיפור. "לא ידעתי איך אי פעם תוכלי לסלוח לי", אמרתי בסוף דבריי.
ההמשך יבוא!
מוזמנים לשתף בתגובות מחשבות, שאלות ובקשות.
Comments