top of page

משאלה מעולם אחר

ביקום אחר ובזמן אחר...

"איך אוכל לבקש את האושר שלי בלעדייך?" שואלת לוֹרֶטַה. 

"חייתי את חיי. עכשיו תורך להשיג את האושר הנצחי שלך", אומרת רוֹסָנַה.

לוֹרֶטַה ורוֹסָנַה נמצאות במערת המשאלות. שם נמצא כוח הקסם של העולם הזה. הוא נשמר על ידי רוח המשאלות. הרוח מעניקה משאלה אחת למי שמוכיח שהויא ראוי.

"מהרגע שגיליתי שאני יכולה להשיג פה משאלה, חקרתי לגבי הכוח המסתורי הזה", אומרת לוֹרֶטַה. "ניסחתי משאלה מושלמת שתביא לי אושר לכל ימי חיי. אבל עכשיו אני רואה כמה ילדותי זה היה מצידי לחשוב רק על עצמי. מהרגע שהגעתי לעולם הזה, לפני שנתיים, היית לצידי."

"לא סיפרתי לך מעולם שאני פתחתי עבורך את השער לעולם הזה. יש לי יכולת לצפות בחזיונות מעולמות אחרים", אומרת רוֹסָנַה. לוֹרֶטַה מפנה את ראשה לעברה. "ראיתי אותך סובלת שם. ידעתי שפה יהיה לך יותר טוב."

רוסנה מטה את ראשה כלפי מטה. היא מסתכלת על רגליה המשותקות. מאז שהייתה בת חמש היא התחילה לאבד שליטה על הגוף שלה. אביה השתמש במשאלה שלו כדי לשפר את מצבה באופן משמעותי, אך המשאלה לא נוסחה כראוי ולא הבטיחה לה בריאות שלמה. מאז שהייתה בת 12 הרגליים שלה התחילו לבגוד בה. בחצי שנה האחרונה רגליה לא מגיבות בכלל לפקודות שלה והיא מרותקת לכיסא גלגלים. המחלה ממשיכה להתפשט ומנסה להוציא איברים נוספים מתפקוד. זה רק עניין של זמן עד שאיבר חיוני יצא מתפקוד.

"למה לא סיפרת לי על זה בעבר?"

"אני מצטערת. זה לא כל הסיפור. היה לי כל כך חשוב להביא אותך לפה כי… כי התאהבתי בך. אבל הזמן פה עובר מהר יותר, ועד שהצלחתי להשיג משאלה, נוצרו בינינו הפרשי גילאים של שש שנים. חשבתי שפערי הגיל יפרידו בינינו, אך המחשבות שלי היו מלאות מדי בך שלא יכולתי לוותר על ההזדמנות הזאת."

"לא היה לי מושג. כל זה מסביר כל כך הרבה דברים", לוֹרֶטַה צועדת על רגליה. היא מחשבת בזהירות את צעדיה. היא נזכרת בחיים שהיו לה לפני. בעולם שלה היא הייתה חייבת לציית לחוקי המגדר. היה עליה לבחור מגדר אחד מתוך שנים בהגיעה לגיל 12. עם הבחירה גופה עתיד להתאים את מינו למגדר. המגדר והמין יוצרים ציפיה לנטייה מינית מסוימת שאינה מתפתחת באופן אוטומטי כמו המין. לפיכך, תיתכן חוסר התאמה בין המין לבין הנטייה המינית המצופה. לרוב האנשים לא הפריעו החוקים האלו כי הם התאימו להם באופן מושלם. אבל לוֹרֶטַה מעולם נפלה בהגדרות האלה באופן מדויק. 

לוֹרֶטַה נזכרת ביום בו הגיעה לעולם הזה. אותו היום היה מזעזע עבורה. כמעט עלו על השוני שלה. במיוחד על חיבתה, הרבה מדי לטעמם, לבנות נקבות. אילו אהבה גם גברים זכרים, הבעיה שלה לא הייתה כל כך גדולה. אבל החיים הקשו עליה איפה שרק יכלו. לא זאת בלבד, היא גם לא אהבה את הנשיות על עצמה. אבל היא העדיפה אותה על פני גבריות. והיא ניסתה את שתי הדרכים עד גיל 12 בו הייתה חייבת לבחור. 

באמצע היום שער מסתורי נפתח ומשך אותה פנימה. לא היה לה מה להפסיד, אז היא נכנסה בלי היסוס. היא לא ידעה מה יחכה לה בצד השני, אבל היא ידעה שהיא לא יכולה להמשיך לחיות את החיים שלה כמו שהם. 

בצד השני לוֹרֶטַה מצאה בית קטן בקצה עיר זרה. בלי מקום ללכת אליו, היא דפקה על הדלת. את הדלת פתחה אישה צעירה וחיננית שהזמינה אותה פנימה. ארבע רגליים נכנסו לסלון הבית, שם השתיים הכירו יותר לעומק. רוֹסָנַה הכניסה אותה כל כך יפה ואף הציעה לה להישאר. משום שלוֹרֶטַה הייתה חסרת כיוון בעולם הזה, היא לא חשבה פעמיים על הצעת רוֹסָנַה.


"איך אוכל לבזבז את המשאלה שלי על עצמי, כשאת השתמשת בשלך בשבילי. עלי להחזיר לך טובה."

"לא, לורטה," רוסנה נראית כאדם שהשלים עם מותו הקרוב. "את לא חייבת לי כלום."

"הלוואי שרוסנה תהיה צעירה ובריאה לנצח."

"לא ניתן לבקש שני דברים במשאלה אחת. תאלצי לנסח מחדש את המשאלה שלך", אומרת רוח המשאלות.

דמעות מגיעות ללחייה של לורטה. עם כל רגע שעובר היא מבינה יותר לעומק עד כמה היא צריכה את רוסנה. 

זכרונות ממשיכים להציף את לורטה. היא נזכרת בזמנה בעולם הזה. רוסנה תמיד הייתה לצידה, תמכה בה בכל אשר הלכה. עכשיו לורטה רואה את האהבה שהסתתרה בכל מילה ומעשה של רוסנה. היא זוכרת איך רוסנה התעקשה שלורטה תישאר תחת חסותה גם כשמצבה החמיר ורגליה איבדו קשר עם מוחה. 

המילים חמקו מלורטה כשניסתה לנסח משאלה מושלמת, כמו שעשתה בעבר.

"הלוואי שרוסנה תהיה בריאה לחלוטין עד סוף זמנה״, מבקשת לורטה. היא בטוחה שהמשאלה שלה לא משתמעת לשתי פנים. 

״לא! אל תעשי את זה, בבקשה!״ קולה של רוסנה נשבר. דמעות מציפות אותה. היא לא רוצה להכביד עוד על חברתה אהובתה. 

״המשאלה התקבלה.״

לורטה ממהרת לכיוון חברתה. ״איך את מרגישה?״

״כאילו לקחתי לך את העתיד. ובשביל מה?״

״את חייבת להבין, את חלק מהעתיד שלי. אין לי עתיד בלעדייך.״

רוסנה הייתה מוכנה לוותר על חייה בשביל האושר של לורטה, אבל עמוק בפנים, שמחה פועמת בליבה. ויותר מכל, היא שמחה לקבל את אהבתה של לורטה. 

 

הרגישו חופשי לקרוא, לאהוב, לשתף, להגיב, לעשות לייק ולתקן.

25 צפיות0 תגובות

פוסטים קשורים

הצג הכול

מי היה מאמין?

החיים הם משעממים. אני טיפוס ביישן מטבעי. התלמידים בבית הספר אפילו לא טורחים לרדת עלי או משהו. אפילו המורים לא מכירים בקיום שלי. לפעמים אני

אילו הייתי חייזרית

לפעמים אני מרגישה כאילו הגעתי מאיזה כוכב לכת מרוחק ואני אפילו לא יודעת. אולי אני צאצאית של חייזרים שהתיישבו בכדור הארץ?

Comments


bottom of page