לחלקים הקודמים:
כולנו, יושבי האי לִירֶלִיוּ, היינו מאושרים כל כך שחיינו לא נתונים עוד בסכנה. יחידת אריה, יחידת ההנהגה שלנו, ניסתה להזכיר לנו שבעודנו חוגגים "סיומנ"ים אחרים בזָ'רֶל עדיין חיים בפחד, אך אף אחד מאיתנו לא הקשיב, כל שרצנו היה לנוח אחרי שנים של לחימה בלתי פוסקת.
החגיגות נמשכו שבועיים יום ולילה בלי הפסקה. לאחר כמה ימים יחידת אריה ויתרה על לשדל אותנו להמשך פעולה והצטרפה למסיבה הבלתי פוסקת. אפילו הפעילים שלנו בז'רל מצאו את דרכם למסיבה, גם אם לא נשארו להרבה. זה היה מהלך מסוכן, מפני שעל מנת להביאם, שלחנו "סיומנ"ים שהטיסו אותם מעל הים.
עכשיו שכבר לא חיינו בפחד על חיינו, יכולנו להקדיש תשומת לב לרגשות שלנו. רגשות שהיו שם מההתחלה, אבל היו עסוקים מדי כדי להתייחס עליהם. באחד ערבי החגיגות, שהייתי עייף מלרקוד כל היום, לינזי נכנסה לחדרי. לא היו זקוקים למילים כדי לדעת מה השני מרגיש, ידענו מהרגע הראשון שיש בינינו משהו מיוחד, אך מעולם לא נתנו לזה את תשומת הלב המתאימה.
כל הדברים הטובים מגיעים לקיצם. לאחר אותם שבועיים התבקשנו לספר את סיפורינו לפני כולם, שהיו עסוקים מדי, עד עתה, בלשמוח בכדי להתעניין בסיפורינו. כל תושבי האי שלנו התקבצו על אדמת האי החרוכה מול במה מאולתרת, שעליה אמרנו את דברינו. לאחר שסיימנו את סיפורינו, יחידת אריה בירכה אותנו על פעולתנו האמיצה בז'רל העוינת.
"עכשיו שחיינו על האי אינם נתונים עוד בסכנה מיידית," אמרה שרי, אחת מחברות יחידת אריה. "אנחנו, ביחידת אריה, מאמינים שהצעד הבא הוא לחשוף את קיומנו לז'רל. הודות למידע שקיבלנו מפעילינו בז'רל, אנו מאמינים שלא תתגלה עוינות כלפינו. בנוסף, אנו מאמינים ש"סיומנ"ים נוספים שחיים בפחד בז'רל יעדיפו לגלות על קיומנו כמה שיותר מוקדם, וכך לבוא לכאן ביתר קלות."
כך היה. הצגנו את עצמנו לז'רל בתור אי של שלום עבור כולם, "היומנ"ים ו"סיומנ"ים כאחד. החלטנו לא לספר את סיפירוינו המלא, "נתקדם איתם לאט לאט," אמרה שרי. "בלי לחץ". התחלנו לבנות מעל האדמה לראשונה. תיקנו את האדמה החרוכה מאלפי קרבות. בנינו רחבת ריקודים מחומרים שהגנבנו מז'רל בעבר, ייפנו את את הגישה לים שהקיף. את הבתים השארנו קבורים ומוגנים מתחת לאדמה.
היחידות הפעילות בז'רל דיווחו בחזרה על התגובות לחשיפה. נשמע שיש פחד וסקרנות. יש אנשים שחוששים שאנחנו, קהילה מאוחדת של "סיומנ"ים, עלולה להוות סיכון כלפי ז'רל. מנגד נטען, ש"סיומנ"ים ברחו לאי שלנו מפני העוינות כלפי ה"סיומנ"ים.
תושבי ז'רל הגיעו למסקנה שגם "סיומנ"ים הם בני אדם, בדיוק כמו "היומנ"ים. אומנם ל"סיומנ"ים יש כוחות על, אך זה לא הופך אותם לבהכרח יותר מסוכנים, הרי צבא ז'רל כמעט חיסל את האי שלנו, ואין זה משום שעצרנו את עצמנו.
חלקנו את הטכנולוגיה שייבאנו מפלנום אחרים. ממשלת ז'רל החליטה שזה הזמן לחקור את היקום הנמצא מחוץ לגבולות הפלנו שלנו, וביחד "סיומנ"ים ו"היומנ"ים, נתפתח.
אתם שואלים אם "סיומנ"ים לא חיים יותר בפחד, למה ממשיך להתקיים האי שלנו? טוב, אחרי כל ההיסטוריה שלנו איתו, אי אפשר סתם לנטוש אותו. האי הפך לאתר נופש ומקום אימונים בטוח עבור "סיומנ"ים שרק גילו את כוחותיהם.
מי היה מאמין שהיום הזה יגיע? תקופה חדשה של שלום ושל אהבה. זמן שבו אף "סיומן" לא יחיה עוד בפחד.
Comments